גברים קשוחים אוכלים

לאחרונה אני שקוע בקריאת ספר עב כרס במיוחד העונה לשם "שאנטראם", זהו סיפורו של דיוויד גרגורי רוברטס,אסיר אוסטרלי שברח להודו ונטמע שם בחיי הפשע. הדיוויד הזה הינו בחור קשוח למדי כך עולה מתיאוריו ומזה שחיפשתי את תמונתו בגוגל. רוברטס מיטיב לתאר את האנשים הסובבים אותו בעולם הפשע ההודי ושם דגש על איפיון ותיאור קשיחותם באופן יוצא דופן ומרתק, כך שבשבועות האחרונים שמתי לב כי אני בוהה יתר על המידה בגברים קשוחים ברחוב מרוב סקרנות שרוצה להבין אותם ולדעת ולו רק ממבט חטוף או אחד יותר מדי, מה עושה אותם לקשוחים ומפחידים.

התאים אוהבים לאמוד את מידת קשיחותו וגבריותו של המערבי הממוצע ע"י אכילת כמה שיותר פלפלוני צ'ילי חריפים במאכליהם השונים. כבר יצא לי להזמין מספר פעמים סלט פאפאיה רק עם צ'ילי אחד מה שזיכה אותי במבט מלא בוז מהגברת הנכבדה שעמלה עליו, ושיהיה ברור אני אוכל ואוהב חריף אבל הרף שהתאים מציבים הינו גבוה ומחורר קיבות מערביות.


בשיטוטי אחר גברים קשוחים הגעתי לאזור נווה שאנן בואך התחנה המרכזית הישנה, מקום מרבצם של קשוחים אמיתיים שבמבט אחד יכולים לגרום לי לגדל זנב להכניסו בין הרגליים ולברוח משם כל עוד נפשי בי.
בקרב חברי הקרובים אני הוא הקשוח מכולם, אחרי הכל מדובר על חבורה שכוללת: קונדיטור, דובר, מנהל מחסן יינות ועורך תוכן בכיר, זה לא שאני יורד ים מחוספס פשוט כולם אשכנזים ואני המזרחי היחיד בחבורה.

בצאתי מן הרכב עטתי על פני ארשת קשוחה ובצעדים קלילים ומהירים סרתי במהרה למכולת האסיאתית הקרובה על מנת להתמודד עם מאכל קשוח וסוד הטעם בהרבה מאכלים תאילנדיים - רליש ( צ'אטני) של פלפלוני צ'ילי אדומים ודג מיובש (Nam Prik Pat), מעדן תאי שמשדרג כל מנה וארוחה.
מידת קשיחותכם תימדד בכמות הצי'לי שתשימו, שיהיה בהצלחה .

המצרכים:

100 גרם שומן חזיר
1 כפית מלח
100 גרם דג תאי מיובש (pla grop) ניתן להמיר בדיונון מיובש או שרימפס מיובש
6-4 פלפלוני צ'ילי אדום חריף
7 בצלי שאלוט
6 שיני שום
1 כפית סוכר
2 כפות רוטב דגים

את שומן החזיר מקבלים בדרך כלל כיריעה אלסטית של שומן חזיר המחובר לקרום דקיק, את אותו קרום יש להפריד ע"י שמניחים את יריעת השומן במים רותחים ולאחר מספר דקות ניתן להפריד את השומן מן הקרום.
חותכים את השומן לחתיכות מניחים במחבת על אש קטנה, מוסיפים כפית מלח ונותנים לחתיכות השומן פשוט להפוך לנוזל , חשוב לעשות זאת על אש נמוכה מאוד, בתהליך זה אנו בעצם מזקקים את השומן (למי שיש שומן מזוקק הרוויח את התהליך הזה ). בסוף התהליך כאשר נשארו גושי שומן קטנים וזהובים מעט יש להפריד בינם לבין השמן המזוקק.

את הצ'ילי הבצלים והדג המיובש יש לעבד למחית אחת ואת השום לכתוש בנפרד, אם יש מכתש ועלי גדולים זה מאוד נוח אם לא ניתן להיעזר בפוד פרוססור ידני.
את השום מוסיפים לשומן החזיר המזוקק, לאחר שמזהיב קלות את מחית הצ'ילי הבצל והדג ולטגן עד שיוצאים כל הנוזלים והמשחה מתחילה להזביה עד כדי השחרה קלה, בזמן הזה יש להוסיף את הסוכר ורוטב הדגים ולהמשיך לטגן עד שכל הנוזלים יוצאים והמשחה מקבלת צבע מקורמל ביותר.

מותו של חציל

בחודשים האחרונים אין לי לא זמן ולא חשק לבשל, דברים מיותרים כמו עבודה ושעות נוספות במשרד גוזלים לי כל טיפת חשק להיכנס למטבח ולבלגן את הסירים. במצב כזה יש שתי אפשרויות לאכול בחוץ או לגנוב אוכל מההורים.
אז מכיוון שהורי החליפו מנעול בפעם השניה בחודש שעבר כי נמאס להם לגלות שגם אחרי קניה גדולה ברמי לוי לא נשאר כלום במקרר, החלופה שנותרה לי היא לאכול בחוץ.

אז באחד מן הימים נכנסתי למקדש הסביח של עובד בגבעתיים. מקום אשר היה עד לפני מספר שנים מקום עלייה לרגל בשבילי ובשביל חברי ע. . היו ימים שבמיוחד היינו חותכים מן הלימודים בת"א עד לגבעתיים , יורדים על 2.5 מנות כל אחד, מתענגים על חצילים בשרניים ומתקתקים, ירקות טריים ואפילו היינו נהנים מהטקס הקבוע של עובד בהכנת המנה. אכן המנה הטובה ביקום!

מה רבה הייתה אכזבתי לגלות כי מקדש החצילים המפואר הפך לבית מטבחיים של חצילים אשר נשרפים בעודם בחיים בשמן רותח שלא הוחלף ימים רבים, הירקות לא חתוכים כי אם גרוסים במעבד מזון אשר הורס כל טקסטורה ירקותית ומבריח את הטעם של מה שנשאר מעיסת בצל לבן או שבבי פטרוזיליה .
הצרבת הגיע אחרי הביס השני מחצילים שרופים משמן ישן , ללא טעם ריח ועסיסיות שפעם היתה בהם, גם הפיתה שפעם היתה מחוממת קמעה ואוורירית היתה סתמית ויבשושית ,אפילו טקס הכנת המנה נשמע ומרגיש מעייף ומיותר.

אינני מחפש סיבות או אשמים אני רק מבטא את קולם של המאוכזבים וכמו זאב נחמה סולן אתניקס שכתב בשירו גולה גולה : "הקולומביאני מאוכזב אבל מבין את המצב", כך גם אני, שם את פעמיי לבית הורי עם מפתח משוכפל.

מדעי הקבב

"הקבב הכי טוב נמצא בהיידראבאד", את המשפט הזה שמעתי כאשר נמנמתי אי שם בהודו, לא ברור מי אמר את זה ובאיזו שפה, אולי אפילו קראתי את זה, הדעות עדיין חלוקות על מקור המשפט. מה שבטוח זה שבסופו של אותו יום שכנעתי טייל אומלל להצטרף אלי לקפיצה קטנה להיידראבאד עיר מוסלמית ענקית מרחק מאות קילומטרים ממקום הימצאי למסע של יממה ברכבת כדי לאכול קבב.

על פניו היידראבאד אשר ממוקמת בדרום מזרח הודו היא אינה יעד תיירותי למטייל הממוצע ובטח לא לישראלי הממוצע המחפש צ'ילום איטלקי וגאנג'ה מקומית. מדובר כאמור בעיר מוסלמית ענקית בגודלה הנותנת תחושה כאילו הסתובבת באיראן החומניסטית.
התחושה בעיר אכן מרתיעה בתחילה אך שמסלקים את הדעות הקדומות על אלפי אדם ברעלות ושפמים וקולות מואזין מכל עבר מתחילים ליהנות. העיר חביבה ונעימה בעלת מספר אתרים מאוד מרשימים בצורת ארמונות ומסגדים עצומים למדי ומרושתת במאות בתי אוכל קטנים באין ספור השווקים כמו שרק בהודו ניתן למצוא.
ולעניין הקבב - לא משהו בכלל... יבשושי מה וחסר חיים.
כן כך מסתיים לו מסע של 16 שעות ברכבת לא כולל חיפוש חדר בארבע לפנות בוקר. בסופו של דבר נתקענו בעיר לעוד יומיים כי נגמרו הרכבות עקב חג לאומי אבל זה כבר לא קשור לקבב המבאס.


בתור חובב קבב נלהב אני נגנב מהמנגליסטים שמחכים לאנטרקוט העלק משויש שלהם שמגיע בסופו של מנגל מיוזע. מבחינתי מלך המנגל הוא הקבב וסגנו אם כבר התעניינתם הוא שיפוד הלבבות הקלאסי.
אז לקראת יום העצמאות אני שמח לפתוח לכם צוהר לקבב הטוב ביותר וזו לא הגזמה.
דודי האהוב אמציה קצב מוכשר בגמלאות מכין את הקבב שאליו אני שמח לחזור כל פעם. שילוב מנצח של בשר בקר ושומן כבש. הטעם אצלו לא משתנה, העסיסיות שלו היא בלתי נתפסת, על האש או על מחבת, בפיתה או בצלחת, עם טחינה או בלי כלום - אין על הטעם שלו.

אז קבלו דקה ועשר שניות של איך מכינים קבב אמיתי .
אמציה אני אוהב אותך אבל את הקבב שלך קצת יותר.

הקבב של אמציה from eli falach on Vimeo.

אני מבקש לדייק!

הגדרה מספר 30 בתשבץ מס' 1730 של שילה הרשושנים שהתפרסם ב- 28.01.2011 במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות נוסחה באופן הבא :  מין מאכל העשוי מביצה מבושלת עם עגבניות, בצל ופלפלים.
למתקשים התשובה היא -  שקשוקה.
לשילה הרשושנים  - זו לא שקשוקה.
  ההתעסקות עם שקשוקה עולה לי בדמים ובאולקוס מרוב עצבים. כמו הפנאטים של החומוס המקורי של אבו זיבי ואבו אמו , אני אותו דבר בשקשוקה. כאשר אני אוכל אותה אני רוצה לקבל  שקשוקה ולא שום גירסא אחרת הסוטה מן המקור.
שלא תבינו  אותי לא נכון, אין לי בעיה עם  שינויים במתכונים ווריאציות  אישיות כאלו או אחרות, אבל כאשר נוגעים במשהו כל כך בסיסי כל המוסיף גורע, אחרי הכל  תראו לי אחד שירצה לנגב חומוס אסלי מאפונת גינה ריחנית.

ידידתי ע', ג'ינג'ית חמת מזג וברוכת כשרונות, התפארה בפני שהיא מכינה שקשוקה מעולה. לא רציתי להעליב אבל אמרתי לה שאני מסופק אם היא בכלל יודעת איזה תבלינים יש לשים בשקשוקה - היא נעלבה! אך למרות זאת היא הזמינה אותי לביתה לארוחה על טהרת השקשוקה.
כבר בשלב ההכנות חשכו עיניי כאשר ראיתי אותה חותכת פלפלים צהובים, גמבה ובצל, ספרתי עד עשר בשלוש שפות על מנת  להירגע ,  זה לא עזר. המצב החריף כאשר ראיתי אותה פורסת את השום  לפרוסות דקות, סיננתי מתחת לשפם שאת הדבר הזה אני לא אוכל - היא שוב נעלבה!
שני ביסים מתערובת העגבניות, הפלפלים,הביצים והבצל , הספיקו לי לסכם את ערב השקשוקה ולהסביר לה שהיא עשתה תבשיל כלשהו, טעים ככל שיהיה, אבל שקשוקה זו לא היתה - היא נעלבה בשלישית וביקשה ממני לעזוב את ביתה!

את השקשוקה שלי אני אוכל אצל סבתי ורק אצלה, ולכל המצקצקים שאי אפשר להתחרות ביד של סבתא - אתם צודקים!
אבל תנסו, מבטיח  שלא תתאכזבו ...
ולהלן המתכון הנכון,

מוקדש באהבה רבה לסבתא סינה.

המתכון הנכון לשקשוקה אמיתית from eli falach on Vimeo.

התקף חרדה מבורך

יש המאמינים שמכל דבר רע צומח משהו טוב. המאמינים האלה מתחלקים לשתי קבוצות :

כאלה עם שרוואל כתום  שחזרו לא מזמן  מהטיול במזרח,  וכאלה שלא מצאו עבודה נורמלית והחליטו להיות מטפלים הוליסטים. אני באופן אישי לא נמנה על אף אחת מן הקבוצות הנ"ל ומעדיף שממשהו טוב יצמח משהו עוד יותר טוב,  וכך היה המקרה הבא.

גם אני כמו כל מתבגר בגילאי השלושים עברתי התקף חרדה ואף למדתי לזהות את סממניו ולא להתרגש מהתקף לב פוטנציאלי בדמות תעוקת חזה, יובש בפה, וזיעה קרה  לא עלינו. בהזדמנות זו אוסיף כי אינני אדם חרדתי , כלל וכלל לא אבל גם לי יש רגשות.

בקיץ שעבר ביקרתי בדרומה של איטליה, אינני הולך להכביר מלים על האוכל המצוין שאכלתי, הנופים  המרהיבים,  על הרדיפה היומיומית אחר הפרושוטו המושלם, ההתעקשות לחצות את כל רומא על מנת להגיע למנת הטירמיסו הטובה ביותר ,לא את כל זה אם תרצו תוכלו לראות בסרטון surprising italy . מה שכן, אני אתמקד בטיפשותי  להחליט שלא אני אמצא את המסעדה היומית  בה נסעד בערב אלא המסעדה צריכה למצוא אותי.
בתשעה מתוך עשרת הימים זה הצליח יופי עד לאותו הערב שקיבלתי כבר  שברי מאמץ ברגליים ,וזוגתי איבדה את ההכרה לסירוגין מרוב רעב .אף אחת מבין עשרות המסעדות שעברתי עליהן ובדקתי את תפריטיהן הלוך ושוב אף לא אחת קראה לי "בוא כנס אלי".
ברונדל החמישי  שמעתי יללה קטנה "פסס בוא כנס..."  מה"חצר של מריו". טרטוריה  קטנה, כמה שולחנות בחוץ ומריו  מלצר עב כרס שהושיב אותנו באלגנטיות של פיראט סומאלי ואמר שהוא חוזר עוד רגע.

בזמן הזה הזמנו בקבוק מים מינרלים מוגזים קלות ועיינו בתפריט ,בזמן הזה גם הסתננה לה תעוקת חזה קלה, זיעה קרה,יובש בפה  ואי נוחות משווע מן המקום בו אני נמצא, סימנתי לזוגתי שפה כנראה לא נסעד ,הזמנו חשבון מריו סינן משהו באיטלקית והסתלקנו עם ליטר וחצי מים מוגזים קלות משקשקים בבטננו (פרייה... אחרי הכל ...לא נשאיר).
אט אט ההתקפון הקל התחלף בצורך עז להשתין, נכנסו לפיצרייה שמנונית, עשינו את מה שצריך היה לעשות ועל הדרך גילינו את פלא הבריאה ARANCINI  DI  RISO ,   ובעברית כדורי אורז איטלקים ושיהיה יותר ברור הדבר הכי קראנצ'י וטעים שאי פעם תכניסו לפה שלכם .
עם בשר, עם מוצרלה ,עם בשר ומוצרלה ,רק עם פרמז'ן, בלי כלום, זו הייתה התאהבות ממבט ראשון!
אז הנה הדבר היותר טוב שצמח לכם מהדבר הטוב שקרה לי, מתכון קליל ופשוט להכנת הכדורים הממכרים האלה.

כוס אורז עגול (כמו של ריזוטו)
2 ביצים
150- 200 בשר טחון
200 גרם פרמז'ן
כמה עלי בזיליקום
מלח
פלפל שחור
פירורי לחם
שמן לטיגון

ניתן כמובן להוסיף כל מרכיב אחר שאתם אוהבים מעשבי תיבול, ירקות וכל תוספת אחרת.

אופן ההכנה:
את הבשר הטחון מטגנים לא יותר מ 3-4 דקות (הוא עוד ייכנס לטיגון נוסף)
מכינים תערובת משתי הביצים, הפרמז'ן, עלי הבזיליקום, מלח פלפל לפי הטעם ושמים במקרר.
את האורז מבשלים כרגיל, רגע לפני שנגמרים המים מורידים אותו מהאש ומוסיפים לו את התערובת שהכנו, מערבבים במהירות ע"מ שלא תיווצר לנו חביתה. לאחר מוסיפים את הבשר ולמקרר לשעה.
מן התערובת צורים כדורים בינוניים.

מצפים אותם בפירורי הלחם ומטגנים בשמן (גובה 2-3 ס"מ) עד להזהבה

 מוציאים בזהירות ובתיאבון!

יסודות הניגוב המצרי

עאדל אמאם גדול הקומיקאים המצריים הוא זה, שממנו למדתי את טכניקת הניגוב והטבילה. מיותר לציין כי מדובר בניגוב וטבילת  הפיתה או הלחם ברוטב  של האוכל הנאכל ועוד מיותר לציין שהלמידה נעשתה בזמן צפייה בסרטים הערביים של יום שישי בואך לפני כעשרים שנה - מיותר אבל ציינתי.
סרט אחד זכור לי במיוחד בו עאדל שיחק סטודנט עני וממורמר, באחת מן הסצנות בו הוא סעד  את ארוחת הצהריים, אימו לסרט הגישה תבשיל כלשהו ברוטב עגבניות  ולצידו פיתה דקה ושטוחה. עאדל בצע את הפיתה לחתיכות קטנות וטבל במהירות שלוש פעמים ברוטב ואז ניגב קלות את חתיכת הפיתה על דופן הצלחת ודחף אותה במהירות לפיו. אני הוקסמתי ואימצתי מיד את הטכניקה שזכתה לחיקוי מושלם כאשר אימי הגישה לי את תבשיל החצילים בעוף שלה שמושתת על רוטב עגבניות שרק זועק שיטבלו בו לחם או כל פיסת בצק אחרת. שלוש טבילות ניגוב קל  ולפה תוך מלמול חרישי כי אני אוכל מזון  של עניים, (ככה עאדל עשה בסרט ...) אימי הרימה גבה אך שתקה והתעלמה ואני המשכתי בשכלול הטכניקה בביס הבא.

את סלט הפאפאיה התאילנדי אני דווקא הכרתי לראשונה בשוק בלאוס בגרסא חריפה  יותר, אך ממכרת וטעימה. סלט פשוט ומהיר הכנה אשר מותיר בסופו עסיס חריף, מלוח וחמצמץ שדורש טבילה של לחם טוב כמו בסופו של כל סלט ירקות .
מכיוון שלחם לא היה בנמצא בסיימי את המנה  קירבתי את הצלחת לפי ובעודי  גומע את הרוטב שנשאר המוכרת החביבה צעקה לי : "קאו קאו", כמובן שחשבתי שהיא מציינת את אופן אכילתי הבהמי מה - כמו פרה , נעלבתי קלות , אומנם אוכל רחוב אבל עדיין לקוח משלם. רק כאשר היא הניחה לצידי קערית ובה אורז דביק והסבירה לי ש" קאו" זה אורז ואיתו מנגבים בחלק זה של העולם,הבנתי שאני לא פרה אלא סתם אידיוט.
תוך שניות עאדל היה איתי ברוחו, גושון אורז דביק, שלוש טבילות מהירות ברוטב, ניגוב קל על דופן הצלחת ולפה תוך מלמול על מר גורלי שאני אוכל מזון  של עניים. המוכרת הרימה גבה, מחתה את זיעתה, נחרה קלות  והגישה לי חשבון.

ולהלן שני מתכונים, סלט מנגו חריף (בדיוק כמו הפאפיה אך עם מנגו) ואורז דביק טעים וממכר.

סלט מנגו חריף

 2  מנגו ירוקים וקשים
 1  פלפל חריף (עדיפות לאדום)
 10 עגבניות שרי חתוכות לחצי
 10 מקלוני שעועית ירוקה טריה או לוביה חתוכים לחצי
 שתי כפות  סוכר דקלים (או סוכר חום)
 מיץ מלימון וחצי
 3-4  כפות רוטב דגים
 4 שיני שום

חשוב לציין כי מרכיבי הרוטב למיניהם או הפלפל החריף יכולים להשתנות בהתאם לטעמו של כל אחד, יש האוהבים יותר חריף , פחות חמוץ וכו'.

מקלפים את המנגו וחותכים את בשרו עם הקולפן לפיסות ארוכות ודקות

בעלי ומכתש כותשים את השום והפלפל החריף ומוסיפים את מיץ הלימון

מוסיפים את עגבניות השרי והלוביה וכותשים מעט ולאחר מוסיפים את רוטב הדגים וכותשים מעט שוב

את התערובת מעבירים לקערה עם המנגו החתוך מוסיפים את הסוכר מערבבים היטב מתקנים תיבול ומגישים!

את הרוטב והסלט בכלל נאכל עם אורז דביק שמתאים כמובן לעוד מאכלים רבים אחרים עם או בלי רוטב ולהלן המתכון , 

קערת אורז דביק תאילנדי (להשיג בכל חנות של מוצרי המזרח הרחוק) מושרה לפחות שעתיים שלוש במים.

 כמה שיותר זמן, האורז מושרה במים כך זמן הבישול מתקצר . אני אישית שם למשך הלילה .

סיר אידוי  וסלסלת אידוי מתאימה (להשיג בכל חנות של מוצרי המזרח הרחוק)

חיתול מבד (הכי נוח) או מגבת דקה .

מסננים את המים מן האורז ומניחים אותו על החיתול

מקפלים את החיתול היטב

מרתיחים את המים בסיר, מניחים בסלסילת האידוי , מכסים במגבת ונותנים לאורז  כ 45 דקות 

לאחר 45 דקות מוציאים בזהירות את החיתול ומוציאים את האורז כמקשה שלמה וריחנית, בתיאבון!

סוד חמשת התבלינים

בשנת 2001 עוד לפני שגוגל היה מה שהוא היום, על מנת למצוא משהו היה צריך תכלס לחפש.
טוב אולי אני מגזים קצת, אבל כדי לעלות על  המתכון של התבשיל התאילנדי שאכלתי  בקרן רחוב   בבנגקוק הסואנת הייתי צריך להיות אחד מן השתיים : נצר למשפחה תאילנדית ממוצעת או קרצייה ישראלית.
אני  בחרתי באופציה השנייה.
בניגוד לרבים שלא סובלים את בנגקוק העשנה ורק מתים לעוף כבר דרומה לאיים, אני מת על העיר הזו,כך שיצא שבמשך שלושה ימים ברציפות  חזרתי אל אותה קרן רחוב על מנת  לאכול מן התבשיל הקסום ההוא שלימים נודע לי בשם, KAI  PA-LO.
ביום השלישי אחרי שכבר פיתחתי יחסי ידידות מוזרים, שהיו מושתתים על חיוכים מוגזמים, תנועות ידיים והברות לא ברורות במיקס שפות אקלקטי עם הרוכלת  שהכינה את התבשיל , החלטתי לרדת לעומק העניין ולהבין לעזאזל מה היא מכינה ואיך היא מכינה. אחרי הכל אני קיבלתי כל פעם צלחת עמוקה עם רוטב חום בניחוח מדהים ולא מוסבר, נתחי בשר חזיר שומניים ועסיסיים ,ביצה קשה וחופן שיני שום קטנטנות עם הקליפה.
אז לאחר שסיימתי לצפות בטקס הצילחות ,שכלל שליפת נתח הבשר מן הפיילה הענקית בו הוא נמצא  , חתיכתו בתנועות זריזות לפיסות קטנות, מזיגת הרוטב עליו, פיזור שיני השום ומיקום הביצה הקשה בצד הימני של הצלחת,  בפעם העשרים ושלוש באותו יום , פניתי אל הרוכלת ושאלתי אותה בתנועות ידיים מה זה התבשיל הזה ואיך מכינים אותו.
לאחר שעה של צחקוקים אסיאתיים ורתימתן של חברותיה לרחוב, ההיא מהסלט פאפאיה והעוף הצלוי, העצבנית מהמרק דגים והקרצייה שניסתה לדחוף לי DVD צרוב של ואן דאם, יצאתי עם מתכון שכלל שתי תנועות ידיים, האחת, חמשת אצבעות כף היד פתוחות ופרושות תוך מלמול הספרה חמש באנגלית והשנייה היא טפיחות קלות על הבטן - אחלה!
בשנת 2008 כשגוגל כבר היה גוגל, נכנסתי לעשות קניות בשוק הסיני בשכונת בלגרנו שבבואנוס איירס (שם גרתי באותה תקופה), לפתע קלטו עיני שקית תבלינים ועליה רשום באותיות קידוש לבנה באנגלית  - CHINESE FIVE SPICE BLEND ותמונה של מה שנראה מאוד  דומה לתבשיל מ 2001.
כמובן שמיד קניתי את שקית התבלינים אצתי רצתי הביתה ובעזרת גוגל אלוהינו פיצחתי את תבשיל כף היד והטפיחות על הבטן. כמובן שהחמש שהרוכלת מלמלה הצביע על תערובת חמשת התבלינים הללו שכוללים : קינמון, זרעי כוסברה, עלי דפנה, כוכב אניס ופלפל אנגלי טחון וטפיחות הבטן הצביעו על נתח פנימי של החזיר משהו באיזור דופן הקיבה שלו.

ולהלן גרסת ליל סילווסטר 2011 מגבעתיים -

4 ביצים קשות
נתח חזיר פנימי עם שומן, אפשר להסתפק גם בכתף חזיר אבל חובה שיבוא עם רצועת שומן
12 שיני שום
פלפל צ'ילי אדום חריף
4 כפות רוטב סויה בהירה
2 כפות רוטב סויה שחורה (מתוקה וסמיכה יותר מהרגיל)
4 כפות סוכר דקלים או  סוכר חום אם אין.
כף וחצי גדושה של תערובת חמשת התבלינים
3 כוסות מים
150 גרם טופו מטוגן (אופציונלי בלבד, אבל טעים ומוסיף)

מגישים עם STICKY RICE (או על אורז לבן רגיל, עדיפות לסוג יסמין)

מרתיחים 4 ביצים עד שהן קשות, מקלפים ושמים בצד,מטגנים את הטופו לחתיכות ושמים בצד .

את הבשר מורחים בחלק מן התערובת של חמשת התבלינים

כותשים בעלי ומכתש 4 שיני שום עם הצ'ילי, וזורקים לסיר עם שמן חם

מוסיפים את הבשר לסיר לטיגון קל של דקה שתיים ומוסיפים את שאר שיני השום

מוסיפים 3 כוסות מים,את יתרת תערובת התבלינים ואת הסויה המתוקה 

מוסיפים את הביצים ונותנים לסיר להיות 40 דקות על אש בינונית (לאחר רתיחה ראשונית)

 מוסיפים את רוטב הסויה הבהירה, הסוכר והטופו המטוגן ונותנים לתבשיל עוד חצי שעה על האש

 כאשר מרגישים שהבשר רך ונימוח מורידים מן האש, חותכים מנה מנתח הבשר לחתיכות קטנות 

יוצקים את הרוטב מעל ומוסיפים את הטופו והביצה הקשה (מיטיבי הלכת מוסיפים גם שיני שום חיות  )

מגישים ובתיאבון!